המרכז הירושלמי לתרבות סינית

בפעם הראשונה הגעתי לטייוואן ב 2001, לביקור של חודש אצל המורה שלי לגונג פו. המורה לקח על עצמו להכיר לי את הקולינריה המקומית, משווקי אוכל לדוכני רחוב, ממסעדות יוקרה לחורים קטנים בקיר שבהם עושים רק מנה אחת כבר חמישים שנה. טעמים חדשים ומגוונים, צבעים וריחות, מרקמים מוזרים, התאהבתי..

בטייוואן אוכלים בחוץ. בקר, צהרים, ערב ולילה, לכל ארוחה יש את האוכל שלה והשעות בהן אפשר למצוא אותו. ארוחת צהרים למשל מוגשת מ 11:30- עד 14:00, אם אתם רעבים בשלש, יש לכם בעיה. אבל לא נוראית, כי בכל 7-11 ודומיו אפשר לקנות ארוחות ברמה בכלל לא רעה. 

טייוואן היא גן עדן לצמחונים. חלק ניכר מהאוכלוסיה הם בודהיסטים, חלקם לא אוכלים בשר בכלל, וחלקם לא אוכלים בשר בימים מסויימים בחודש. לפיכך יש מבחר גדול של מסעדות צמחוניות. מה שמוזר למי שמגיע מהארץ הוא שאת המסעדות הצמחוניות הבודהיסטיות ניתן לזהות לפי צלב הקרס ההפוך שמסמן אותן.

עוד פרט מעניין לגבי האוכל הצמחוני הטייוואני הוא שהבודהיסטים לא אוכלים שום ובצל, הנחשבים תבלינים מעוררים. ומה שמדהים הוא שהאוכל מצליח להיות טעים להפליא גם בלי המרכיבים הללו, החיוניים כל כך בבישול שלנו בארץ.

בעמוד הזה אחלוק אתכם צילומים של אוכל משם ומכאן.